פסק-דין בתיק ב"ל 6860-01-11

במסגרת כתב תביעתו, ביקש התובע להורות לנתבע לחשב את הגמלאות להן הוא זכאי בהתאם להכנסותיו, על בסיס שומה של שנת 2005, ולא כפי שחושבו ע"י הנתבע, על בסיס שומה של שנת 2004.

הנתבע מנגד, דבק בעמדתו, כפי שהובאה בתעודת עובד הציבור מיום 25.01.11, לפיה יש לחשב את הכנסות התובע על בסיס השומה לשנת 2006 שנקבעה לשנת 2004, ושהייתה מונחת לפני הנתבע עובר למועד הפגיעה, וזאת מהטעם ששומת המס לשנת 2005, הוגשה רק ביום 06.06.07, קרי - לאחר מועד הפגיעה.

להשלמת התמונה יצויין, כי ב"כ הנתבע ביקש בתחילת ההליכים לדחות את התביעה על הסף, וזאת מחמת התיישנות או שיהוי בהגשתה לבית הדין, אלא שבהמלצת בית הדין במהלך הדיון שהתקיים ביום 30.10.12, הוא חזר בו מבקשתו (עמ' 10 שורה 5 לפרוטוקול).

2.         העובדות הצריכות לעניין

א.        התובע, נגר במקצועו, נרשם ביום 11.02.02 אצל הנתבע כעובד עצמאי.

ב.         התובע נפגע ביום 16.05.06, בפגיעה שהוכרה על ידי הנתבע כפגיעה בעבודה.

ג.         התובע הגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה, ובהתאם להודעת פקיד התביעות מיום 31.01.07 דמי הפגיעה ששולמו לו חושבו לפי שכר רבע שנתי בסך של 12,327 ש"ח, וזאת על סמך הכנסותיו ברבע השנה שקדמה לפגיעה.

  ד.        התובע ביקש לקבוע את נכותו וועדה רפואית מיום 08.12.10 קבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 44%. לאחר אותה קביעה המשיך הנתבע לשלם לתובע קצבת נכות בהתאם לבסיס הכנסותיו, לפיו חושבו דמי הפגיעה האמורים, היינו לפי הכנסותיו בפועל בשנת 2006, וכפי שדווח עליהם עובר למועד הפגיעה - על סמך השומה של שנת 2004.

ה.        בין לבין, הגיש התובע, ביום 08.05.06, למס ההכנסה דו"ח " דין וחשבון על ההכנסות בארץ ובחו"ל" לשנת 2005.

ו.          ביום 04.01.11 הגיש התובע את תביעתו האמורה לבית הדין, בה ביקש לחשב את דמי הפגיעה וקצבת הנכות המגיעים לו בגין תאונת העבודה בהתאם להכנסותיו בשנת 2005.

3.         מהלך הדיון

ביום 31.05.11 וביום 20.03.12 התקיימו ישיבות במעמד התובע, ולאחר שבית הדין שמע את טיעוני הצדדים המליץ לתובע לשקול האם יש מקום לעמוד על התביעה, וזאת בשים לב ללשון תקנה 11 לתקנות ולפסיקת בית הדין בעניין תכליתה של התקנה ותחולת הוראותיה.

התובע הודיע כי הינו עומד על תביעתו, וביום 30.10.12 התקיימה בתיק ישיבת הוכחות, במהלכה נחקר התובע על תצהיר עדותו הראשית.

בסיום ישיבת ההוכחות, ניתנה לצדדים זהות להגיש את סיכומיהם אשר הוגשו בהמשך(התובע - ביום 27.11.12 והנתבע ביום 13.12.12).

4.         המסגרת הנורמטיבית

סעיף 97(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשמ"ה - 1995 (להלן: " החוק"), קובע כי: " דמי פגיעה ליום הם שלושה רבעים משכר עבודתו הרגיל של המבוטח... ".

            סעיף 98 לחוק קובע כי: